חייאן (1996) בע"מ נ' בנק ערבי ישראלי שפרעם 34031

פסק דין

התובעת מנהלת חשבון בנק אצל הנתבע מזה 10 שנים. בעקבות סירוב 18 שיקים בחשבון הגישה התובעת תובענה למתן סעד הצהרתי מכוחו יצהיר בית המשפט כי סירוב השיקים שתאריך פירעונם הוא 31/7/09 ואשר הוצגו לפירעון ביום 3/8/09, נעשה שלא כדין ולכן יש להוציאם ממניין השיקים המסורבים, מאחר שסירובם נעשה בניגוד להסכם בעל-פה בינה לבין נציג הבנק בדבר כיבוד השיקים והגדלת מסגרת האשראי לפי הצורך על מנת להבטיח את הפירעון.

בעקבות כך, הגיש הנתבע בקשה לסילוק התביעה על הסף. לטענת הנתבע, נוכח הוראותיו של חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א – 1981, אין מקום להגשת תובענות מהסוג הזה.

התובעת התנגדה לאמור, ועל אף שאישרה את עמדת הנתבע, כי אין היא נכנסת בשלב זה בגדרו של החוק הנ"ל - בשל אי חלוף 15 ימים בין הסירוב הראשון לסירוב האחרון - טוענת היא, שלבית המשפט יש סמכות ליתן סעד הצהרתי מכוח סמכותו הכללית, אף ללא קשר להוראות חוק שיקים ללא כיסוי.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בבקשה ובתגובה, נחה דעתי לקבל את הבקשה.

משחוקק חוק שיקים ללא כיסוי הביע המחוקק את רצונו לקבוע הסדר מיוחד בסוגיית השיקים המסורבים והתנאים המאפשרים לבית המשפט לגרוע שיקים ממניין השיקים המסורבים. העילה עליה מתבססת המבקשת בתיק דנן היא אחת משלוש העילות המפורטות בסעיף 10 לחוק, שבהתקיימן רשאי בית המשפט להורות על גריעת שיק ממניין השיקים המסורבים.

גם במאמרו של כב' השופט י' עמית "חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א – 1981" (הפרקליט מ"ד עמ' 449), ישנה התייחסות לעניין שבמחלוקת, שם צוין "שבעל החשבון אינו רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לגרוע שיק שסורב, טרם סורבו 10 שיקים....רק מי שכבר נכנס לקטגוריה של לקוח מוגבל או מוגבל חמור, רשאי לפנות לבית המשפט. מקום שבו ניתן לקבל את הסעד המהותי, אין ליתן לתובע סעד הצהרתי. לכן אין לדעתנו לעקוף את מסגרת סעיף 10 לחוק בדרך של פניה לקבלת סעד הצהרתי, כי שיק סורב שלא כדין". (שם, בעמ' 459).

מדובר אם כן, בהסדר חקיקתי מיוחד שאין לעקוף אותו ע"י הוראות הדין הכלליות, אם העילה היא אחת מהעילות המפורטות בחוק. מאחר שהעילה שעומדת בבסיס התובענה, תואמת את סעיף 10(3) לחוק, הרי שהתובעת רשאית להגיש את התובענה אך ורק במסגרת חוק שיקים ללא כיסוי.

יש להעיר כי בתיק זה איני נדרשת לשאלה, אם יש לגזור דין שווה למקרים בהם עילת התביעה אינה ממניין העילות המפורטות בחוק שיקים ללא כיסוי, ולכן איני רואה צורך לקבוע מסמרות בעניין.

ובחזרה לענייננו - כדי שבעל חשבון יוכל לנקוט בהליך מכוח החוק הנ"ל, עליו לעמוד תחילה בתנאים המפורטים בו, ובכלל זה הגבלת החשבון - המהווה תנאי מקדמי לתחולת החוק. ואולם, מאחר שאין חולק כי חשבונה של התובעת לא הוגבל, הרי שלא התקיים התנאי המקדמי האמור, ולכן אין מקום למתן הסעד המבוקש.

למעלה מן הצורך אוסיף, כי התובעת לא פירטה איזה תועלת תצמח לה מהושטת הסעד ההצהרתי. לאור העובדה כי חשבונה של התובעת לא הוגבל, הרי שאין כל נפקות מעשית להושטת הסעד המבוקש בהיותו סעד ערטילאי בלבד.

על יסוד האמור, אין מקום לעקוף את הוראות חוק שיקים ללא כיסוי, ולכן אין מנוס מסילוק התובענה על הסף.

נוכח השלב המוקדם בו הסתיים ההליך, איני עושה צו בגין הוצאות.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לידי ב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"א טבת תש"ע, 07 ינואר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: